+ עליזה קראוז

עליזה כפכפי (לבית קראוז)
1930 - 


עליזה קראוז נולדה בשנת 1930 בחיפה. היא בת בכורה לבתיה ויצחק קראוז. שניהם ילידי הארץ. (דור שלישי לילידי הארץ

שיינה (יפה), אם אמה של עליזה, הגיעה בילדותה לארץ מרוסיה והתגוררה עם משפחתה בירושלים. היא נישאה לשבתאי יודלביץ יליד הארץ
בתקופת מלחמת העולם הראשונה, עת שלטו הטורקים בארץ, הוגלה שבתאי לדמשק, ושם נפטר. סבתא שיינה נשארה לגדל לבדה את שני הילדים: הגדול שמואל-אהרון יודלביץ (לימים רב גדול בתורה בירושלים) ובתיה יודלביץ אמה של עליזה.
שיינה נשארה בירושלים בחוסר כל, לא היה לה לא כסף ולא אוכל. היא התקבלה לעבודה בבית תמחוי, והיתה מבשלת לחסרי-כל והודות לכך - היה לה אוכל לילדיה. הילדים היו מובילים את האוכל - אך לפעמים בדרך היו אוכלים את המשלוח בעצמם.
שיינה נשאה בשנית ליוסף בוכבינדר אלמן בעל נכסים מכפר תבור (מסחה) היא עברה עם בתה בתיה להתגורר עמו בכפר תבור. שמואל-אהרון לא רצה לעזוב את החדר בו למד, ונשאר בירושלים.
בתיה גדלה בכפר תבור ושודכה ליצחק קראוז, גבר חסון, יליד הארץ, בן להורים שעלו מרומניה והתיישבו עם ראשוני זכרון יעקב. לאחר נישואיהם הם הקימו את ביתם בעתלית.
יצחק היה ממייסדי חברת המלח בעתלית, היה מסור לעבודתו ומעולם לא לקח לעצמו חופשה.

בשנת 1930 נולדה בתם הבכורה עליזה. זו היתה תקופת "המאורעות" הערבים היו מציתים את יבולים בגורן, מתנקשים בשומרים בכרמים בלילה. עליזה זוכרת כילדה את הפחד הנורא שלה לעבור ליד תחנת הרכבת בעתלית כאשר הרכבת היתה עוברת מלאה בנוסעים ערבים המסמנים בתנועות ידיים כאילו הם עומדים לשחוט אותה.
בשנת 1934 נולד שבתאי קראוז, ובשנת 1936 נולדה חווה קראוז (לימים שרון).

יצחק קראוז נפטר ממחלה כשהיה בן ארבעים. פטירתו טלטלה את המשפחה. עליזה נשלחה ללמוד בירושלים בבית הכרם בעוד בתיה עברה לתל אביב עם שבתאי וחוה.
לאחר האבל הפתאומי נאלצה עליזה להתמודד עם בדידותה הרחק מאמה ואחיה בבית קרוביה בירושלים. היא עברה תקופה קשה ועצובה. עליזה רצתה להצטרף לקבוצת הנוער אך בתיה סרבה בכל תוקף משום ששמעה ש"בקיבוץ מסתובבים ערומים!" אך לאחר שנה, לנוכח עצבותה של עליזה, הסכימה בתיה לשלוח את עליזה לקבוצת הנוער בקיבוץ "עין חרוד".
בקיבוץ השתנו חייה מן הקצה אל הקצה, מחצית היום בעבודה ומחצית בלימודים, עליזה מתארת את אותן השנים כיפות בחייה. לאחר שנתיים התגייסה עם הקבוצה כולה לפלמ"ח בבית הערבה.


בתיה נישאה ליוסף שרוני (ניצול שואה שאיבד בפולין את כל משפחתו) וכשהיתה עליזה בת 17, נולד אחיה הצעיר יורם שרוני. היא אהבה אותו וטיפלה בו כאילו היה בנה.
בשנת 1948 כאשר פרצה מלחמת העצמאות התגוררה בתל-אביב, ועבדה כאומנת לילדים. היא ניצלה בנס ממוות כאשר כדור תועה מכיוון יפו חלף בשריקה ליד אוזנה.

היא התגייסה לעבודה בתעשייה הצבאית. כאשר נשלחה לאפס את רובי הסטנים הכירה את שלום כפכפי, מנהל המחלקה. הוא היה יורה שלוש יריות והיא היתה מדביקה בול במרכז הקליעות, בהתאם לכך היה מתבצע האיפוס. הם עבדו במשך 10 שעות בכל יום בגלל הצורך הדחוף ברובים בימי המלחמה. סביב למטווח בו היו יורים השתרעו פרדסים ובתוכם - בית גדול אשר ננטש מדייריו הערבים. מתחת לבית נחפרה באר מים. לימים הקימו מסביב לאותו הבית את שכונת "הדר יוסף". באחת מהפסקות העבודה גילו שלום ועליזה את הבית העזוב.

בתחילה לא חיבבה בתיה את הגבר בן ה-32 המחזר אחרי בתה הצעירה, אך כעבור זמן קצר - היא נשבתה בקסמיו. לאחר חצי שנה של חברות אמיצה, הם נישאו בתאריך 11.1.1949.



למרות הפרשי הגיל (15 שנה) נפשותיהם נקשרו בדאגה ובאהבה הדדית. יחד עבדו, ויחד בנו ושיפצו את הבית אשר מצאו בפרדס. ב- 9.5.1950 נולד לעליזה בנה הבכור אבישי כפכפי (לימים נביעות)
את הבאר הגדולה הפעורה מתחת לבית, מילא שלום באדמה, ובשטח המקורה הגדול שנוצר מתחת לבית פתחה עליזה גנון והפכה לגננת. שלום המשיך ובנה מתקנים בעבור הגנון. בנה מגלשה, קרוסלה ואוטו ארוך מספיק בשביל כל ילדי הגן.
בנוסף עודד שלום את עליזה לפתח את כשרונה כזמרת. היא החלה ללמוד פיתוח קול במקביל לעבודתה כגננת. בתקופה זו (בתאריך 8.10.1956) נולד בנה השני, גלעד כפכפי.

הבית בו התגוררו בהדר יוסף נחשב כרכוש נטוש, וחברת עמידר ומוסדות אחרים דרשו את הבעלות עליו. בשנת 1960 מימשו עליזה ושלום את חלומם, וקנו דירה קטנה משלהם בשכונה החדשה שנקראת "רמת אביב". ברמת אביב החלה עליזה לעבוד כקוסמטיקאית, אך לבסוף אזרה אומץ וניגשה לבחינת קבלה למקהלת האופרה הישראלית (הראשונה). היא התקבלה, והחלה להופיע ערב ערב עם זמר צעיר ומבטיח בשם פלסידו דומינגו. לאחר שהשתתפה באופרות רבות, זכתה להצעה טובה יותר בהפקה מסחרית של האופרה "סילווה", ולאחר מכן התקבלה להפקת "המלך ואני" של המפיק הישראלי האגדי גיורא גודיק
לאחר תשעה חודשי הופעות רצופים עם המחזמר "המלך ואני" הרתה עליזה בפעם השלישית וילדה בתאריך 25.12.1967 את בנה השלישי, ירון כפכפי. האח הגדול אבישי כבר היה לקראת גיוס, וגלעד היה בן 11. שוב הפכו שלום ועליזה לזוג צעיר כאשר כל תשומת הלב סבבה את הרך הנולד.


עליזה פנתה לקריירה נוספת בשנת 1975 כאשר החלה לעבוד כמורה מסייעת לחינוך מיוחד בבית הספר "נצח ישראל", ובמקביל היתה מלווה את ירון בן השמונה אל המורה לפסנתר פעמיים בשבוע, ומחכה עד שייגמר השיעור כדי לחזור איתו הביתה. מאמציה השתלמו כאשר בבגרותו פנה ירון לקריירה אמנותית והפך לכותב מלחין ובמאי מחזות זמר בקנה מידה לאומי.
עליזה חזרה לבמות בשנת 1983 כששיחקה את אימו של מוטל במחזמר המצליח "כנר על הגג" בהפקתו של א. דשא (פשנל).
אחד משיאי שיתוף הפעולה בין עליזה לבנה היה השתתפותה של עליזה במחזמר "הלב" (1997) - אותו הלחין ירון.

בימים אלה שוקדת עליזה על תערוכת ציורים.

את עליזה ושלום המתגוררים עד היום בדירתם ברמת אביב מבקרים בניהם וצאצאיהם הרבים:
רמי סער (בנם של שלום וציפורה) ניצה אשתו, בתם אילת ונכדתם מאיה.
אבישי נביעות וחברתו נטע.
ים נביעות (בנו הבכור של אבי מאשתו הראשונה קטי נביעות) יפעת, אשתו, ובתם הבכורה ליה. (נינתם של שלום ועליזה)
אור ומיכל נביעות (בניהם של אבי מאשתו השניה קיטי נביעות)
גלעד (גילי) כפכפי ואשתו טרייסי.
עידן וקרן כפכפי (בניהם של גילי וטרייסי)
ירון כפכפי וחברו לחיים עופר.