+ אליהו מוזיקנט

  

אליהו מוזיקנט 1900- 1973

אליהו מוזיקנט נולד בעיירה "מריאמפול" שבליטא בשנת 1900 לאלחנן וחנה-אתל מוזיקנט. כבן למשפחה דתית שומרת מסורת, אליהו למד בבית ספר מסורתי וחונך ליהדות ולתורה. משפחתו לא תמכה מעולם בעלייה לארץ ישראל. בגיל 16 חבר אליהו לתנועת "החלוץ" (תנועה שנוסדה ברוסיה בזמן מלחמת העולם הראשונה ביוזמתו והנהגתו של יוסף טרומפלדור). האידיאולוגיה של התנועה הייתה סוציאליסטית, והטיפה לחיים של עבודה יצרנית בארץ ישראל תוך כדי עבודה חקלאית. מטרותיה של תנועת החלוץ עליה התחנך אליהו היו:

  • עלייה לארץ ישראל עפ"י צו הנהגת התנועה, עם עלייתו של החבר הוא מתחייב לחיות חיי שוויון, שיתוף ואחריות הדדית, תוך קיום עבודת אדמה.

  • הכשרת חברים לפני העלייה לארץ. במסגרת הכשרה זו למדו חבריה עברית וכן עבודות חקלאיות וחיזקו עצמם מבחינה אידאולוגית.

  • האידיאולוגיה הציונית הייתה סוציאליסטית. תנועת החלוץ שאפה להקים בארץ ישראל חברה סוציאליסטית שעקרונותיה הם עקרונות שוויון, חיי שיתוף ואחריות הדדית, תוך נאמנות מוחלטת לעקרונות הנהגת התנועה.

  • חלוציות. אנשי החלוץ ראו את עצמם כמובילי המחנה המובילים את עם ישראל בהקמת הבניין הלאומי. היום להם שלוש מטרות עיקריותעלייה, התיישבות וכיבוש האדמה.

  אליהו הכיר במסגרת תנועת החלוץ את משפחת שוקסטליסקי והפך לחלק מן המשפחה. בהמשך גם יתחבר אליהם בגוף ובנפש כאשר ישא לאישה את הבת היחידה חביבה שוקסטליסקי.   


אליהו לפני העלייה לארץ 

אליהו חבר אל הבן הבכור במשפחה יוסף שוקסטליסקי, ובגיל 18 עזב את ביתו למורת רוחם של הוריו ומשפחתו, והחל במסע המשותף עם יוסף לארץ ישראל. עזיבתו של אליהו את בית הוריו הייתה קשה לעיכול על ידי משפחתו שחינכה את כל ילדי המשפחה לתרבות וחינוך דתי. לאחר יציאתו את הבית נוצר נתק של שנים בינו לבין יתרת משפחתו וכל קשר שנוצר בשנים שלאחר מכן היה קשר "קר". 

אליהו ויוסף פנו דרומה ברגל, החלו במסע המפרך שכלל עבודה בחוות ובכפרים שעברו בדרך, השתכרו מעט לצרכי קיום וביתרת הכסף שחסכוהיו עוברים מעיר לעיר מכפר לכפר, כך חצו את מדינות אירופה שלאחר מלחמת העולם הראשונה. הם חצו את ליטא לכיוון דרום, את אזורי המדינות פולין, גרמניה, צ'כוסלובקיה ואוסטריה ובשנת 1919 הגיעו לאיטליה. בסוף המסע הרכוב והרגליעלו אליהו ויוסף על אוניה שהובילה פחם לארץ ישראל, והפליגו איתה לארץ ישראל.   


מפת אירופה שלאחר מלחמת העולם הראשונה
מפת
עלייתם של אליהו מוזיקנט ויוסף אחאי לארץ ישראל במסגרת קבוצת "אחווה" - שנת 1919 


הנתיב שורטט על פי עודף כסף שנשאר לאליהו בארנק וכלל שטרות מהמדינות אותן הם עברו ברגל ובכלי רכב שונים: ליטא, פולין, גרמניה, אוסטריה, צ'כוסלובקיה, איטליהומשם באניית פחם לארץ ישראל.
 

 
 
 צילום שטרות הכסף שנמצאו בארנקו של אליהו ונשמרו עד היוםשנת  2009. 

  עם הגעתו של אליהו לארץ המשיך במסלול של תנועת "החלוץ" שמרבית חבריה הגיעו לעמק יזרעאל ולגליל במטרה להשתלב בעבודה החקלאית וביישוב ארץ ישראל תוך הכשרת הקרקע ויישובה

בטרם השתלב אליהו בעבודה בצורה מלאה, הוא סייע לאנשי תנועת החלוץ בשמירה ועבודה ביישובי אצבע הגליל, היה שותף לפעילות בקיבוץ "איילת השחר" שהוקם, ב"כפר גלעדי" ואפילו נתפס על ידי הצרפתים (ששלטו באזור אצבע הגליל ולבנון) בחשד שעסק בפעילות לא חוקית ולכן נלקח למעצר בן יום אחד ביישוב הלבנוני "עדס", משם שוחרר וחזר לפעילות עם יתר חבריו באזור שמדרום וממערב לכינרת

הקשיים בהם נתקלו אליהו וחבריו בתנועת החלוץ היו רבים: המנדט הבריטי הגביל את העלייה לא"י עד שהשלטון בארץ יתייצב ולא הקל על העולים ליצור גוף מאורגן, העולים שהגיעו במסגרת התנועה התקשו בהשתלבות בעבודה חקלאית בגלל העדפת העבודה הערבית הזולהלנוכח בעיות קליטת העולים הוקמו מפלגות פועלים אשר פנו לשלטון הבריטי בבקשות לשיתוף בעבודות הציבוריות שמנהל השלטון כדי לעזור בפתרון המשבר הכלכלי אליו נקלעו העולים

הנציב העליון הבריטי ששלט בארץ בימים ההם - הרברט סמואל - הסכים לבקשה ונתן לעולים לעסוק בעבודות הציבוריות שאותן אירגן השלטון: בסלילת כבישים ומסילות ברזל (שיפור תשתית התחבורה), וייבוש ביצות (הכשרת הקרקע).  הפועלים בקבוצתו של אליהו שהיו מתנועת "החלוץ" הקימו את "גדוד העבודה" על שם יוסף טרומפלדור (לאחר שנהרג בתל-חי). מטרת הגדוד הייתה יצירת קומונה (קבוצה שיתופית) כללית של העובדים בא"י, תוך שילוב בין הציונות לסוציאליזם (חיי שיתוף לפועלים העבריים). החברים בגדוד נקראו "חלוצים" הם נדרשו לפתח את הארץ: לקלוט עלייה, להגן על היישוב היהודי, לסלול כבישים ומסילות ברזל ולעבוד בבניין. אליהו והחברים בגדוד העבודה חיו במחנות אוהלים במסגרת שיתופית (עם קופה משותפת ומטבח משותף) הם יצאו לעבודה כ"פלוגות".   


אליהו וחבריו בגדוד העבודה 

בשנת 1924 הגיעה לקבוצת העובדים חביבה שוקסטליסקי שעלתה לבדה לארץ וביקשה להשתלב עם יוסף, אחיה שכבר עבד במסגרת גדוד העבודה, בישובי הסביבה
אליהו הרווק הצעיר - שהכיר כבר את חביבה עוד בליטא בעת שהתחבר למשפחת שוקטליסקי לפני העליה ארצה - לקח את חביבה לאישה, והם החלו בחייהם המשותפים במסגרת גדוד העבודה. 



אליהו וחביבה ביום הנישואין - 1924

 לאחר נישואיהם של אליהו וחביבה הם הקימו את ביתם המשותף הראשון שהיה אוהל! ואפילו כתבו לבני המשפחה מכתב בצרוף תמונה של "ביתם החדש" .    


אליהו וחביבה ב"ביתם החדש" במגדל 1924

לאחר שהתמקמו ב"מגדל" עברו עם "גדוד העבודה" לקיבוץ גניגר, פנו לעשייה הציונית בעבודה, ולהרחבת המשפחה בקצב מזורזבנם הראשון, יגאל מוזיקנט נולד בשנת 1925. 
בשנת 1926 התקבל אליהו לעבודה במסגרת הקמת תחנת הכח בנהריים (גשר) – מפעל שהוקם על ידי פנחס רוטנברגאליהו ריכז פעילות בנייה והיה מנהל עבודה עם צוות עובדים ערבים. באותה השנה – 1926 - נולדה גם הבת רבקה מוזיקנט.
בשנת 1928 נולדה לחביבה ואליהו בת נוספת יפה מוזיקנט. לאחר לידתה של יפהעברו אליהו , חביבה וילדיהם להתגורר ביישוב הערבי "ג'סר" (לימים היישוב "גשר" הישראלי) – שם המשיך אליהו לעבוד בבנייה בהקמת הסכר של מפעל החשמל בנהריים תוך שהם חולקים את מגוריהם בבית על שטח של אחד מן הפועלים הערביים מנהריים, תושב ג'סר.    בסוף שנת 1928 חלה הבן יגאל בדיפטריה,- מחלה שבאותם ימים הייתה חשוכת מרפא . אליהו לקח את יגאל לבית החולים בחיפה בידיים אולם כאשר הגיע לבית החוליםיגאל כבר נפטר .
במשך שנים רבות אחר-כך לא הסכימו אליהו וחביבה לחלוק עם איש את צערם. הם לא דיברו על הנושא לאורך כל יתרת חייהם ולכן, לצער המשפחה, מקום קבורתו המדויק אינו ידוע , המידע הלא מבוסס הינו שהוא קבור בבית הקברות הישן בחיפה ובימים אלו נעשה מאמץ על ידי בני המשפחה לאתר את מקום קבורתו
לאחר מותו של יגאל ובצירוף החשש מפגיעה במשפחה על ידי הערבים בעקבות מאורעות תרפ"טעברו אליהו, חביבה והבנות למגורי העובדים בנהריים.
בשנת 1930 עזב אליהו את עבודתו בגשר נהריים, וכל המשפחה חזרה לתל אביב.


תעודת סיום עבודה במפעל החשמל בגשר נהריים 

בתל אביב התגוררו אליהו וחביבה ברחוב "מנדלי מוכר ספרים" בשכירות במשך שנתיים, בתקופה זו בנה אליהו את ביתם החדש בגבעתיים במעלה שכונת בורוכוב (מראשונות שכונות העיר) אליו הם עברו בשנת 1932. הם הצטרפו לבוני ומרחיבי השכונה בגבעתיים, הם ניהלו משק חקלאי לצרכים פרטיים שכלל עצי פרי שונים, ומעט חיות המספקות את צרכי החלב והביציםבשנה זו (1932) נולד בנם אוריאל (אורי) מוזיקנט.



הבית "החדש" בגבעתיים "שכונת בורוכוב " שנת 1932

אליהו שהיה עמוד התווך של המשפחה החל לעבוד כקבלן בניין, עשייתו נחלקה בין גידול הילדים ובין תרומה למוסדות העיר, ההגנה והחברה. אליהו השתלב בפעילות החברתית והביטחונית הסמויה והגלויה שהתנהלה בימי הבריטים עד הקמת המדינה. בין ה"מוסדות הביטחוניים של ההגנה " הייתה "ועדת מכון המים" שהייתה שם כיסוי להנהלת ההגנה בעיר/שכונה , אליהו היה חבר בה .


אליהו ב"ועדת מכון המים" 

 בהמשך היה שותף אליהו בהקמת מוסדות גבעתיים שהחלה ככפר, הפכה למועצה מקומית ובסוף שנות החמישים הוכרה כעיר ואם בישראלבין המוסדות שאליהו היה שותף פעיל כקבלן בנין בהקמתם ניתן למנות את "קן בורוכוב" – סניף הקבע של הנוער העובד שקם בשנות הארבעים ועומד על תילו ומהווה קן הנוער העובד בגבעתיים עד היום הזה , סניף מפלגת הפועלים בגבעתייםהמוכר בשם "בית גולדבלט" , ואפילו זכה להוקרה והקדשה על הקמת בית הכנסת "אוהל שם" בעיר.


הקדשה לכבוד הקמת בית הכנסת "אוהל משה" 

בשנת 1939 נולדה "בת הזקונים" – עדנה מוזיקנט, והשלימה את המשפחה לשלוש בנות ובן.



כל המשפחה (מימין לשמאל) – יפה, אליהו, אורי, חביבה, עדנה ורבקה

אליהו הקים בית נוסף בשטח חצר ביתו הגדולבית זה איפשר מאוחר יותר את מעברם של הורי חביבהשמואל ופנינה כפכפי והיה בית לביקור הילדים ואפילו ראשוני הנכדים של אליהו וחביבה, עד ששמואל ופנינה הלכו לעולמםבמשך שנות מלחמת העולם השנייהסייעו אליהו וחביבה בקליטת עולים וניצולי שואה שהסוכנות היהודית חייבה לקלוט בארץ על ידי הרחבת ביתם , סגירת מרפסות וכד'.
אליהו הפך לקבלן בניין והמשיך בתרומתו בתחום הבנייה בגבעתיים, מאוחר יותר הכניס לעבודה גם את בנו אורי. בדרך כלל הם עבדו יחד, בנו ושיפצו רבים מבתי העיר בגבעתיים, ועל כך קיבל אליהו תעודת "רב קבלן".


אליהו הקבלן ואורי הבן עובדים ביחד בבניין 




 אליהו מקבל תעודת רב-קבלן 


אליהו עזר במציאת עבודה לרבים מהעולים/ניצולים, אליהו היה פעיל במועצת העיר, היה ממקימי סניף מכבי האש בעיר, והיה ידוע כנדבן המסייע רבות לעולים החדשים.


אליהו חבר מועצת העיר גבעתיים

 


אליהו חבר הנהלת מכבי אש גבעתיים בטכס 

אליהו וחביבה זכו לראות את בנם ובנותיהם מקימים משפחות ומרחיבים אותם אך גם מאבדים את היקרים להם במלחמת ששת הימים (שייקה אבן טוב - בעלה של יפה) ובן משפחה קרוב של בעלה של רבקהאליהו נפטר בגיל 73 בכ"ד באב תשל"ג , 21 באוגוסט 1973 טרם פרוץ מלחמת יום כיפור .     הוא קבור בבית עלמין הדרום (חולון בת ים) - גוש: 5 אזור: 3 שורה: 13 מקום: 2 


משפחתו של אליהו. הורים ואחיות של אליהו בליטא 

 משפחתו של אליהו נשארה ב"מריאמפול" שבליטא, המשיכה בשגרת חייה המסורתיים מתוך אמונה שזה מקומם. גם בשנות השלושים, כאשר גברה האנטישמיותלא הסכימו בני המשפחה לעזוב ונשארו בביתם עד פרוץ מלחמת העולם השנייה. כשהחלו הנאצים להתקרב לעיירה במסגרת כיבוש מזרח אירופהברחו שתי אחיותיו הקטנות של אליהושרה ודבורה -  וחברו לצבא הרוסי איתם נסוגו לצד הרוסי במסגרת נסיגתו מזרחה, ואילו שתי אחיותיו הגדולות של אליהואידה וחנהברחו בדרך לא דרך לדרום אמריקהלארגנטינה והקימו שם משפחות משלהם.הוריו של אליהו לא יכלו לעזוב את העיירהגם בשל גילם וגם מפני שלא האמינו באסון המתקרב והמשיכו באמונתם באלוהים.    בשנת 1941 בעת שהנאצים כבשו את ליטאעמד אביו של אליהואלחנן בבית המדרש של מריאמפול, כאשר נכנסו הנאצים לעיירה ובעת שעמד וניסה לשמור על ספרי התורהנורה על ידם ונשרף יחד עם בית המדרש שהועלה באש. אימו של אליהוחנה אתלנלקחה יחד עם כל יהודי העיירה לשדות ונקברה חיים יחד עם רבים מאחיה היהודים


    

  בתום מלחמת העולם השנייה ולאחר תבוסת הנאציםחזרו בנות המשפחה שברחו לרוסיה (שרה ודבורה) למריאמפול, הקימו משפחות, הולידו ילדים וניסו ליצור קשר עם אליהו בארץ ישראלבעת מלחמת השחרור והקמת המדינה ניסו גם בני משפחתו של אליהו בארגנטינה ליצור קשר עם משפחתו של אליהולימים עלה לארץ בנה של אחותו של אליהו מארגנטינהויליולאחר הגעתו לארץ הצליח ל"משוך" אליו לארץ את הוריו ואחותו, אלו עלו לארץ והתמקמו בקיבוצים 'הראל' ו'מסילות', וילי ואחותו הקימו משפחות בארץ והחלו להתבסס ולהתרחבשנים לאחר מכן התבסס קשר מכתבים אמיץ בין שרהאחותו של אליהו שנשארה במריאמפול לבין משפחת מוזיקנט (בעיקר מול יפה אבן-טוב) – קשר המכתבים התעצם והביא בתחילת שנות ה - 90 לעלייתה ארצה (בעקבות נפילת המשטר הסובייטי ותחילת העלייה מרוסיה ומדינות מזרח אירופה), בהמשך עלו בניה של שרה והם השתקעו בארץ עד עצם היום הזהשרהששם משפחתה השתנה ל"אוליצקי" בעקבות חתונתה בליטאמתגוררת בגבעתיים עד היום הזה.