חביבה שוקסטליסקי



חביבה מוזיקנט (לבית שוקסטליסקי)
1904-1996

חביבה
נולדה כפגה זעירה לפנינה ושמואל שוקסטליסקי בכ' אלול תרס"ד. (31.8.1904) בלידתה לא רשמוה במרשם התושבים של "קובנה" (בליטא), כי איש לא האמין שתישאר בחיים. היא הונחה בעריסה מחוממת בלבנים מן התנור. רק לאחר לידתו של אחיה ברוך (כשנה מאוחר יותר) טרחו הרושמים לעדכן כי בבית - נוסף על שני הבנים יוסף (לימים יוסף אחאי) ומשה (לימים משה כפכפי), ישנה גם תינוקת, שאכן נשארה בחיים. אז גם ניתן לה השם - ליבקה, היא ליבקה שוקסטליסקי.

חביבה זכתה לחינוך עברי. תחילה בבית - כחניכה בלתי רשומה ב"חדר" של אביה שמואל שוקסטליסקי, ומאוחר יותר כתלמידה מן המניין בגימנסיה העברית שנפתחה בקובנהאחרי מלחמת העולם הראשונה. שם זכתה ליבקה בשמה החדש והעברי - "חביבה". תוך כדי המלחמה ואחריה, נוספו עוד ארבעה בנים: ברוך, יצחקל'ה, שלום וירוחם (לימים ברוך נפטר עקב מחלה ויתרת האחים הפכו לראשי משפחות בישראל). חביבה הקטנה הייתה הבובה של אחיה הגדולים והייתה חונכת של אחיה הקטנים.
בשנת 1919 עלו אחיה הגדולים לארץ. יוסף ומשה היו ממקימי תנועת "החלוץ", וקיבלו אישורי עליה (סרטיפיקטים) איתם הם עלו לארץ והיו בין מייסדי "גדוד העבודה". בין יתר החלוצים שהצטרפו למסע לארץ היה גם חברם הטוב לקבוצת "אחווה" - אליהו מוזיקנט.

חביבה נשארה בליטא מפני שלא אפשרו אז את עלייתן של נשים לא נשואות, היא למדה ב"קובנה" בבית ספר לאחיות אותו עזבה לאחר שנאלצה בפעם הראשונה להיות נוכחת בניתוח אמיתי והבינה שאינה בנויה למקצוע זהכאשר החלו בחלוקת "סרטיפיקטים" גם לנשים לא נשואותזכתה לאישור מס' 1 לנשים ובשנת 1924 עלתה לארץ.


קבלה על תשלום מיסי נמל בעת ירידה מהאוניה בנמל יפו 1924


כאשר הגיעה חביבה לארץקיבל את פניה אחיה הגדול משה שעבד אז בדפוס הראשון בארץ בתל-אביב – "דפוס אחדות", לאחר ההתרגשות הגדולה מן המפגש המחודש, המשיכה חביבה בדרכה לפגוש גם את אחיה הבכור, יוסף שנמצא באותו הזמן בעבודות סביב הכנרת במסגרת "גדוד העבודה". הם נפגשו במושבה "מגדל" שהיוותה אזור מגורים ועבודה לחלוצים שעבדו במסגרת "גדוד העבודה".
למסע זה לכנרת הייתה השפעה מכרעת על מהלך חייה. חביבה שהייתה בחורה יפה ומיוחדת משכה את תשומת ליבו של אליהו מוזיקנט (אותו הכירה באופן חלקי בקובנה) אליהו היה גבר תמיר וחזק, הקשר ביניהם הפך לרומנטי והם נישאו באותה השנה



אליהו וחביבה ביום הנישואין 1924


  לאחר נישואיהם של אליהו וחביבה הם עברו עם "גדוד העבודה" לקיבוץ גניגר, פנו לעשייה הציונית בעבודה, ולהרחבת המשפחה בקצב מזורז.



האוהל במושבה "מגדל"


  בנם הראשון, יגאל מוזיקנט נולד בשנת 1925. 
בשנת 1926 התקבל בעלה של חביבה - אליהו לעבודה במסגרת הקמת תחנת הכח בנהריים (גשר) – מפעל שהוקם על ידי פנחס רוטנברגאליהו ריכז פעילות בנייה והיה מנהל עבודה עם צוות עובדים ערבים. באותה בשנה נולדה גם הבת רבקה מוזיקנט.
במהלך שנת 1928 עברו חביבה ואליהו להתגורר ביישוב הערבי "ג'סר אל מג'מוע" שהיה כפר ערבי שאכלס את הפועלים הערבים שעבדו באתר נהרייםהכפר היה מצידו הירדני של נהר הירדןשם המשיך אליהו לעבוד בבנייה בהקמת הסכר של מפעל החשמל בנהריים תוך שהם חולקים את מגוריהם על שטח של אחד מן הפועלים הערביים מנהריים, תושב הכפר
בשנת 1928 נולדה לחביבה ואליהובתם השנייה יפה מוזיקנט. בסוף אותה שנה - חלה הבן יגאל בדיפטריה - מחלה חשוכת מרפא באותם ימים. אליהו לקח את יגאל לבית החולים בחיפה בידיים אולם כאשר הגיע לבית החוליםיגאל כבר נפטר. במשך שנים רבות אחר-כך לא הסכימו אליהו וחביבה לחלוק עם איש את צערם. הם לא דיברו על הנושא לאורך כל יתרת חייהם ולכן, לצער המשפחה, מקום קבורתו המדויק אינו ידוע, המידע הלא מבוסס הינו שהוא קבור בבית הקברות הישן בחיפה

מאורעות 1929 והפרעות שהחלו ביהודים בארץ ישראלהביאו לחשש לחיי המשפחה ולאחר קבלת אישור מיוחד של פנחס רוטנברג עברה חביבה עם משפחתה למגורי העובדים בנהרייםבשנת 1930 עזב אליהו את עבודתו בגשר נהרים, וכל המשפחה חזרה לתל אביב. הם התגוררו ברחוב "מנדלי מוכר ספרים" בשכירות במשך שנתיים בתקופה זו בנה אליהו את ביתם החדש בשכונת בורוכוב בגבעתיים
בשנת 1932 עברו אליהו וחביבה לבית בו יישארו כל חייהם. הם הצטרפו לבוני שכונת בורוכוב בגבעתיים, הקימו את ביתם במעלה הגבעה הצמודה ל"מכתש" (לימים מגרש כדורגל). הם ניהלו משק חקלאי לצרכים פרטיים שכלל עצי פרי שונים, ומעט חיות המספקות את צרכי החלב והביציםבשנה זו נולד בנם אוריאל (אורי) מוזיקנט.
חביבה נעשתה עקרה בית , אליהו החל לעבוד כקבלן בניין, ועשייתם נחלקה בין גידול הילדים ובין תרומה למוסדות העיר, ההגנה והחברה. בשנת 1939 נולדה "בת הזקונים" – עדנה מוזיקנט, והשלימה את המשפחה לשלוש בנות ובן


אליהו חביבה והילדים רבקה, יפה ואורי


אליהו שהתמחה כקבלן בניין הקים בית נוסף בשטח חצר ביתו הגדולהבית זה איפשר מאוחר יותר את קליטתם של הורי חביבהשמואל ופנינה שוקסטליסקי והיה בית לביקור הילדים ואפילו ראשוני הנכדים של אליהו וחביבה, עד ששמואל ופנינה הלכו לעולמם


חביבה זכתה לראות את בנה ובנותיה מקימים משפחות, מרחיבים את משפחותיהם אך גם מאבדים את היקרים להם במלחמת ששת הימים (שייקה אבן טוב - בעלה של יפה) ובני משפחה קרובים של בעלה של רבקה
לאחר מות אליהו, בעלה של חביבה, בשנת 1973 היא המשיכה בחייה לבדה בבית הגדול בגבעתיים, אותו עזבה בלית ברירה בגלל מחלה קשה שפקדה אותה בסוף שנות השמונים ונפטרה לאחר ששהתה בבית הסיעודי בקיבוץ מעגן מיכאל 16.2.1996 כשהיא בת 92.

חביבה קבורה בבית הקברות במעגן מיכאל למרגלות הכרמל