מסיבת יובל נחמה ועזי כפכפי

ברוכים הבאים ליום חגנו, יובל שנים לתחילת משפחתנו המצומצמת: התברכנו בשלוש בנות, נועה, רוני וגילי, ובן עדו

מסיבת יובל נחמה ועזי כפכפי

15/04/09 13:47
ברוכים הבאים ליום חגנו, יובל שנים לתחילת משפחתנו המצומצמת: התברכנו בשלוש בנות, נועה, רוני וגילי, ובן עדו
מסיבת יובל נחמה ועזי כפכפי ברוכים הבאים ליום חגנו, יובל שנים לתחילת משפחתנו המצומצמת: התברכנו בשלוש בנות, נועה, רוני וגילי, ובן עדו שלושה חתנים: ישראל, רמי ומשה וכלה אחתסיוון. רשימת הצאצאים מבורכת בלי עין הרע: נועה וישראל זיכונו בבכור הנכדים, איתי (עתה, צולל בחיל הים) נולד ביום העצמאות לפני 21 שנים, ואחריו, אחיותיו - הדס (חיילת), ניצן תלמידה אשר נגינתה נשמע היום, ומיכל סוגרת החבורה. לרוני ורמי - החוגגים מחר עשרים שנים לנישואים - 3 בנים: עודד (אשף המחשבים), עומר, גולש הגלים ורועי - הבנימין בחבורה אשר נכונו לו מעללים. לגילי ומשהשני בנים, תום, תלמיד חכם וקלע חובב, ונעם המדבר עם המחשב, אשף המטבח ואף קלע. לעידו וסיוןבנות שתים בובותים: מאיה - העולה לקבוצת הגדולים בגן, ודנה בת השנתיים סוגרת הרשימה. בהזמנה המקורית לפני חמישים שנה חגגו הורינו, ולטובת האורחים נציין כמה תאריכים המציינים ומסבירים את קורותיהם ומכאן נגזרת לקשרינו לבנין ארצנו:   אמי - שושנה (מלמן) כפכפי היתה בת שלוש כשעלתה ארצה ב 1906 מאודסה. למעט תקופת הגירוש לטבריה בפקודת הטורקים במלחמת העולם הראשונה, חייתה כל חייה תחילה ביפו ולאחר מכן בתל-אביב הקטנטנה. בשנת 1929 בנתה ביתה בשכונת הפועלים א' (כיום שד' בן גוריון) בתל אביב. היא למדה בסמינר לוינסקי במקום הידוע כיום כמרכז סוזאן דאלאל ועבדה 44 שנים כגננת עבריה. אבי - משה כפכפי, הגיע לת"א בשנת 1920 והקים ראש גשר לקליטת כל המשפחה מקובנה, ליטא. ממקימי דפוס אחדות ומנהלו, בו עבד כל חייו. אבא של נחמה - בן ציון אנגרט, עלה בשנת 1921 מאוקראינה לתל אביב. כחלוץ העבודה העברית בנה במו ידיו בבית החולים הדסה, בנמל תל אביב ועוד בתים בתל אביב ובמלחמת העולם השניה בנה במחנות הצבא הבריטי ברפיח וסרפנד. אמא של נחמה - חנה, עלתה בשנת 1924 ויחד בנו ביתם על גבעה הצופה לירקון (בשפיץ של תל אביב באותם הימים) ליד הככר על שם הגנרל היל, חוצה הירקון במלחמת העולם הראשונה. זקן משפחת כפכפי כיום, הנמצא עמנו כאן הוא דודנו שלום כפכפי אשר נולד לקראת סוף מלחמת העולם הראשונה אשר חגג לאחרונה תשעים שנים. מראשוני התע"ש בונה המרגמה והסטן הראשונים ואשר לזכותו רשומים למעלה מחצי מליון כדורי סטן שנורו לבדיקת איכות התוצרת. ואתו, אשתו עליזה, בת עתלית, שכמוהו יצרה רימונים במכון א' מתחת לבית החרושת של לבקוביץ לעיבוד עורות ברחוב הירקון. אל מול השער הוביל הרחוב "עם ישראל חי". עכשיו מתברר למה כך נקרא אז שם הרחוב הכי קצר בת"א עם השם הכי ארוך. הצעיר בדודים, ירוחם כפכפי חגג לא מזמן 86 שנים, השתתף בעליה לחניתה שקבעה את גבול הצפון, חבר קבוץ חניתה, איש הצבא כל חייו: בצבא הבריטי, בהגנה, בה עסק ברכש הטנקים לפני קום המדינה ולו ספורים שטרם סופרו איך קם חיל השריון וכיצד הגיעו הכלים ועד נספח מדעי בואשינגטון. אשתו, אסתר חברת הצופים תל אביב, עלתה לחניתה כחברה בודדה ושם נפלה במלכודת ירוחם עד היום. ראש המשפחה בליטא היה הסבא שמואל, מורה לתנ"ך וציוני אשר כיוון את כל המשפחה שישה בנים ובת לעלות לארץ. לפי הפספורט שלו שבידינו הוא עזב את ליטא עם סיום שנת הלימודים בגימנסיה ב2 ביולי 1925 בדיוק תשע שנים ליום לפני יום לידתי. בני המשפחה ספגו ציונות בבית: הבכור יוסף בין מייסדי גבעת ברנר, סופר, מורה, משורר, עורך העתון היומי הראשון בתנועה הקיבוצית, מחבר ההגדה הקבוצית הראשונה ועוד מעללים. משה אבי כבר הזכרנו. האחות חביבה בת יחידה בין שישה בנים אשר בנה אורי כאן אתנו ובנותיה: יפה בקבוץ מעגן מיכאל, שכבש את ביצת כברה, ורבקה שעלתה במסגרת הנוער העובד לקבוץ בארי במבצע 11 הישובים שנתנו לנו את הנגב בהחלטת האו"ם. ברוך, תלמיד חכם בגמנסיה הרצליה, נפטר מדלקת ריאות, ומצבתו בבית הקברות הישן של תל אביב. יצחק מייסד המחנות העולים, חבר מעוז והעורך הראשי של הוצאת הקבוץ המאוחד. אחי הבכור, מליק. התגייס לפלי"ם בשנת 1945 וביום הכרזת המדינה נפצע בפלישה למלכיה במסגרת הגדוד הראשון של הפלמ"ח. אשתו אהובה, גננת בת כפר מל"ל. האח הבכור של נחמה, דב ז"ל, נפטר בן ששים ושלש אך במלחמת השחרור לחם בנגב על חולייקת בגדוד שועלי שמשון של גבעתי במלחמת השחרור. אשתו גאולה, בת מקור חיים, ירושלים שהייתה חזית במלחמת השחרור ואבדה אח במלחמת השחרור. האח הקטן אברהם, איש התעשיה האוירית ואשתו יעל בנותיהן ונכדיהם כאן היום אתנו. זאת המסגרת שבתוכה נולדנו ופעלנו ואנו שמחים שזכינו לראותם אתנו ביום שמחתנו זה אותו נחגג רק פעם אחת בחיים. עם פתיחת שערי רוסיה הגיעו ארצה קרובי המשפחה של נחמה ואותם מיצגים כאן היום הדור השלישי בגיל של בנינו. אלה ובעלה סמיון ממוסקבה, פנינה ומישה אילני, שהגיעו מאוקראינה, ויילנה וויקטור שהגיעו מסיביר לפני כעשר שנים ולכולם ילדים שלמדו בארץ, שירתו בצבא ותורמים כיום לבטחון המדינה. אחרונים הגיעו בת דודה של נחמה, סימה נכשטט, בעלה בתה ונכדה. את שנות חיינו היפות ביותר בילינו במסגרת התנועה המאוחדתימיה - שגלשה על סיפורי הפלי"ם וההעפלה והעשירה את חיינו ואת חברותנו הנמשכת כבר למעלה מחמישים שנה. אלו חברינו היושבים לידינו כאן ואשר יזמרו כאן עוד מעט קמצוץ מערבי השירה שטרם נדמה. עם סיום משחקי הילדים, הצבא והקיבוץ התחילו הלימודים ולאחר מכן שנות העבודה הרבות במחקר ועשייה בחקלאות אשר במהלכה נוספו לנו חברים קרובים, אתם אנו הולכים יחדיו למעלה מחמישים שנים: על ספסל הלימודים באוניברסיטה חברתי אל רפי גורן שהעיד ברבנות בירושלים שאני אכן רווק. לרחובותים שבאולם אין צורך להציגו. יחד עם עזרא סדן וחברנו הצעיר רוזינקה ז"ל מדדנו תגובת רגל הצפרדע לגירוי חשמלי. על מקום המעבדה בה למדנו שוכן כיום בית נשיא המדינה. לרפי ועזרא עוד נועדו עלילות במפגש זה. ולכל יתר החברים הנוכחים כאן אשר קצר הזמן מלפרט בשמםתודה, תודה על שנות חברות נאמנה שעושה כאן ברחובות את חיינו כמשפחה גדולה וחברות נאמנה. מנהל השירה כאן ומיד הוא חברנו מנוער נחום סנפיר (נחצ'ה) אשר הקשר איתו החל עוד לפני שנולדנו. אבי, בלילה הראשון לעלייתו לארץ, ישן במיטה אחת עם חיליק שנפר, האבא של נחצ'ה. מלבד היותו פרופסור בפקולטה נחצ'ה שידרג את מפגשי השירה של החברה למפגשי חנוכה של שירה בציבור שגלשה מזמן מהמסגרת הביתית של החבורה היושבת כאן בשולחנות הקרובים לבמה. שמוליק הורויץ, בן כתתנו באוניברסיטה, חקר את התזונה של תרנגולות ואני חקרתי את תזונת הצמחים וככה ביחד למדנו את הכימיה של הזרחן והסידן בחי ובצומח. כאן במסיבה הוא אשר על הבנג'ו בלי קשר לעובדה שגם הוא פרופסור. אברהם שחר הוא האקורדיוניסט כאן איתנו, אברהם הופך כל שיר לאקסטזה של חושים ובכך אין פלא, הרי הוא חוקר ומחבר עצבים קרועים כולו פרופסור בלי תירוצים. אלו הם אורחינו אשר היום יופיעו ואני, את תפקידי גמרתי. הניצוח על השירה לנחצ'ה והחבורה.