בשנת 1933 סיימתי את בית החינוך לילדי העובדים (בית ספר עממי) (שתי כיתות מעל יצחק רבין) שנים מאוחר יותר הוקם במקומו גן מאיר, בין רחוב בצלאל לרחוב הכרמל (לימים: רח' המלך ג'ורג') בתל אביב. כמעט בכל בוקר ביקר בבית הספר חיים נחמן ביאליק. הוא היה נוהג לעמוד במסדרון וכשהילדים היו עוברים על ידו, היה מלטף את ראשיהם. קיבלתי תעודת גמר משנת תרצ"ג. אחי יוסף היה מורה שלי בבית החינוך לילדי העובדים ושם הכרתי אותו לראשונה, מכיוון שיוסף עלה ארצה כשהייתי בן שנתיים ולא זכרתי אותו מליטא.

נולדתי  בגלזנקירכן (Gelsenkirchen) בגרמניה ב - 23.12.1920  ב - 5 ורבע בבוקר לאימי, סימה (Selma) ולאבי שלמה (Salo), זלצהאור (Salzhauer), בבית מסורתי. שמי היה ארנה.
אמא נפטרה בלידת אחי זיגי (קיצור של זיגפריד). בארץ, בבית הספר ובצבא קראו לו שמחה. היו לי שתי אחיות בוגרות ממני, ברטה בוגרת ממני ב -10 שנים, טוני ב -8 שנים. אחי מקס היה צעיר ממני בשנה וחצי. אין לי שום זיכרונות מאמי.

קורותיך, קורות הישוב היהודי בארצו המתחדשת. תמיד ראית את הצורך בהגנה על המדינה לנגד עינייך, תמיד יזמת ועשית ולא המתנת להוראות או פקודות מגבוה. בצניעות וללא "יחסי ציבור".

לאהובתי הנערצה מהכרמל, דמדומי ערב ומוצאי שבת. זה עתה שלחתי את שלום למקומו לאחר טיול נהדר אל אחד מאגמי ההרים הנפלאים מעבר לטרביזיו. היה זה ״פיקניק״ מוצלח ביותר.

ראיון ברדיו קול השרון (106FM) של עמר כפכפי אשר הלחין שירים שכתב סבו ירוחם כפכפי ז"ל, במהלך הראיון מושמעים שניים מן השירים בביצועו.

ירוחם, דודי הצעיר
יוסיף עוד נרך להאיר
גם אם מדורות לא תבעיר
היום הן יצאת צדי״ק!

"מה שהיינו פעם מזמן"....
למבוגרים שביננו שכבר שכחו, ולבני המשפחה הצעירים שאולי שאלו את עצמם, איך נראתה ילדות במדינה של פעם – הקליפ שערך יורם יתן את התשובה – 70 שנה ויותר, אחרי.

אמא, חייך לא היו חיים קלים, מגיל צעיר נאלצת להתמודד עם קשיים גדולים ויכולת להם. כבר בגיל שלוש התייתמת מאימך, סימה, עליה השלום שנפטרה בלידת אחיך זיגי ז"ל. אביך סאלו (שלמה שעל שמו קראת אותי) לא ידע להעניק לך את האהבה שכה היית זקוקה לה.