מלאכי (מליק) כפכפי
1927-2012

נולדתי בתל-אביב ב-י"ד אלול תרפ"ז (11.09.1927). בן בכור למשה ושושנה כפכפי.
בחג השבועות 1929 עברנו לביתנו בשדרות בן גוריון (אז שדרות קק"ל 4). בגיל שלוש הלכתי לגן של אמי שושנה. הכביש ברחוב בן-יהודה הגיע אז עד רחוב מאפו, (אז רחוב הגליל), משם היינו לוקחים "אזימוט" לביתנו. הדרך התמשכה על הדיונות. פעמים רבות באו לעזרי שני דודי הצעירים שלום וירוחם שהיו נושאים אותי על כתפיהם. בדרך, על גבעה נישאה (כיום הסופרסל הראשון בישראל) עמד בית כנסת, של גזונטהייט (שהיה עשיר ידוע שעשה הון בדרום אפריקה ושמוצאו מקובנה). סבא שמואל שמש שם כחזן ובעל תפילה בשבתות ובחגים. אבי, משה, נהג לקחת אותי לשם כדי לפגוש את סבא, אשר אהבתי מאוד, וללוות אותו לביתנו לאחר התפילה, אהבתי את סבא אשר השיב לי אהבה ואת דרכו לחבב עלי את התנ"ך ואת השפה העברית. 


בן 6 הלכתי ל"בית החינוך לילדי עובדים בצפון תל-אביב", אולם בגלל קשיים כלכליים עברתי, בכיתה ד' לבית הספר תל-נורדוי אותו סיימתי ב-1941. 
ב-1941-42 למדתי שנה אחת בירושלים (מטעמי בריאות) ואז חזרתי לתל-אביב לגימנסיה ריאלית "בלפור" (היום עירוני א') ושם בשנת 1945 קבלתי את תעודת הבגרות. (חודש אחרי סיום מחמת העולם השניה) 


בן –11 נכנסתי לתנועת ה"נוער העובד" עם חברים שלמדו איתי בבית החינוך ובתל-נורדוי. עם חברי אלה יצאתי להכשרה ולפלי"ם, ומאוחר יותר הצטרפנו ל"הפלוגה הימית" של הפועל בת"א. אחרי 2 קורסים של ימאות והדרכה (עם המדריכים שמוליק טנקום ומוקה לימון, מאוחר יותר מפקדי חיל הים) הוסמכתי כמדריך לימאות לקבוצות צעירות מכל תנועות הנוער החלוציות. 

ב-1944 הצטרפה אהובה קוברובסקי מכפר מל"ל לקבוצתי בנוער-העובד ומסוף אותה שנה היינו לחברים עד עצם היום הזה. 

ביולי 1945 יצאנו להכשרה ב"שדות-ים" וגויסנו לפלי"ם. עם יתר חברי, המדריכים המוסמכים, הדרכנו בקורסי ימאות של הפלי"ם וכן השתתפנו בפעולות להורדת מעפילים שהחלו ביולי 1945. בסוף אותה שנה, נשלחתי לקורס "גדעונים", אלחוטנים ב"הגנה", הפלמ"ח ועליה ב'. עם סיומו שמשתי כאלחוטן בשדות-ים וזאת בנוסף על עבודתי כדייג על הספינות של שדות-ים, באימוני נשק ושדאות עם שאר חברי ההכשרה. ב-1946 עברה ההכשרה ל"שפיים", שם המשכנו להתאמן, וכן השתתפנו בפעולות הורדת מעפילים בחופי הארץ מנהריה ועד ניצנים. 

בתאריך 12.03.1947 השתתפתי בהורדת מעפילים בחוף "ניצנים" כשהספינה "שבתאי לוזינסקי" פרצה את המצור הימי של הצי הבריטי. הצבא הבריטי ערך מצוד אחרי המעפילים ואנשי ההגנה והפלמ"ח ותפס חלק מהמעפילים והישראלים. הנתפסים ואני ביניהם, נשלחו למחנות הגירוש בקפריסין. כשהגעתי למחנה בקפריסין ליד פמגוסטה נלקחתי על-ידי מפקד המחנה מטעם ההגנה (לימים ח"כ יואש צידון) לעזור לו בהשלמת משדר אלחוט שהוא בנה וכך הייתי לאלחוטן שהקים קשר אלחוטי עם מטה עליה ב' בתל-אביב. ביולי 1945 הגיעה מהארץ אלחוטנית, שנכנסה למחנה דרך פירצה בגדר שהכנו לה, ואז במסגרת החזרה לארץ של עולים, חזרתי ארצה. 

באוגוסט 1947, לאחר שתי שנות גיוס, שוחררתי עם חברי בהכשרה. החלנו את צעדינו כ"פלוגת עבודה" במפרץ חיפה ועבדנו בנמל ובבתי חרושת באיזור. לפי דרישת מזכירות ה"נוער-העובד" מוניתי למרכז סניפי התנועה בעמקים יזרעאל, בית-שאן וזבולון. רק התחלתי בעבודתי זו וביום 29 בנובמבר נתקבלה החלטת האו"מ והחלה מלחמת השחרור. במרץ 1984 במסגרת גיוס הרזרבה של הפלמ"ח גויסתי ע"י המשורר זרובבל גלעד, איש עין חרוד שהיה אז מראשי החנוך וההסברה במטה הפלמ"ח, לשמש כקצין תרבות של הגדוד הראשון ב"ג'וערה". 

הגעתי למטה בעיצומן של הקרבות להגנת "משמר העמק" ולכיבוש כל השטח עד לצומת מגידו ולכיבוש "זרעין" שחיבלו בתנועה לעמק יזרעאל המזרחי ולעמק בית-שאן. היה לי הכבוד לשרת עם טובי מפקדינו שהיו לימים אלופים מפורסמים. מפקד הגדוד  דן לנר, מפקדי הפלוגות: שייקה גביש, חקה חופי ואסף שמחוני, ומפקדי המחלקות: רחבעם זאבי (גנדי) ואלעד פלד.


לקראת ה-15 במאי 1948, יום הכרזת המדינה, עלה הגדוד הראשון לתפוס את קטע הגבול הלבנוני ממצודת ישע ועד מלכיה כדי למנוע פלישה של צבא לבנון ושאריות אנשי קאוקג'י לישראל. ביום השבת ספגה פלוגה ד' בפיקודו של שייקה גביש, אבידות רבות והמג"ד דן לנר החליט לשגר אליו תגבורת. עלי הוטל לצאת עם המחלקה כדי לעזור למפקדה ולזרז את בואנו למלכיה. מיד לאחר בואנו ישבנו עם המ"פ כדי לתכנן את הצבת התגבורת, ואז, נפל רימון מדוכה ביני לבין שייקה. זרקתי את הרימון מאיתנו, וכשהוא התפוצץ - נפצענו ממנו שייקה ואני, ברגליים. בגלל מחסור בכח אדם נאלצנו, רוב הפצועים, להחלץ בכוחות עצמנו.

כך מצאתי את עצמי מדדה על רגל אחת ממלכיה עד רמות-נפתלי. משם הובלתי לבית חולים שדה שהוקם בכפר גלעדי, בו נותחה רגלי, הוצאו ממנה הרסיסים ולחר מכן שולחתי הביתה. בדרך לת"א עצרתי בשדה-נחום בו עבדה אז אהובה כגננת. עם בואי לת"א החליטו במטה הפלמ"ח להעביר אותי לחיל הים. הוצבתי במטה החיל שהיה אז ב"סטלה מאריס" בחיפה. הוצבתי במחלקת הקשר כאלחוטן. 

אהובה ואני נשאנו ב-24.08.48 בהפוגה השניה. החתונה התקיימה בחצר הורי אהובה בכפר מל"ל. יומיים לאחר מכן החל מבצע "עשרת הימים" ואני נקראתי למטה חיל הים ביפו לצורך ניהול הקשר עם כלי השיט שלקחו חלק בהטבעת האניות המצריות ע"י יוחאי בו-נון וחבריו .לאחר מכן עברתי לחיל החימוש ושרתתי כקצין בסדנא בתל השומר בפיקודו של דודי ירוחם. משם עברתי לפקד על הסדנא בירושלים ומשם לסדנת חיל התותחנים שהפכה לסדנא של פיקוד המרכז.

ב-31.08.1949 נולדה עירית וב-7.7.1954 נולדה זהרי. 

שוחררתי משרות החובה במרץ 1950 ובמסגרת שירות המילואים הוצבתי כמפקד סדנא בחטיבה 17 וכקצין חימוש בחטיבה 5 בה שרתתי עד לאחרי מלחמת יום-כיפור, בפאתי העיר סואץ, לאחר המלחמה ההיא שרתתי בהתנדבות במפקדת היר"מים עד לאחרי מלחמת לבנון ה-1 ןשוחררתי מצה"ל בדרגת רב-סרן. 

מאז 2.5.1950 עבדתי בחברת "מקורות". התחלתי כמכונאי בנגב, ולאחר מכן הייתי מזכיר טכני בשרותים מכניים וחשמליים, מנהל מוסך של ציוד מכני כבד, מנהל מוסך ותחבורה במרחב המרכז מזכיר טכני של מח' התחבורה הארצית כמנהל התחבורה, המשק והמשרד הראשי וסיימתי כממונה על הביטוח וניהול הסיכונים של החברה. ברוב תפקידי הגעתי "לקרקע בתולה" שהצריכה הכנסת שיטות עבודה בכל יחידות החברה, יזום נוהלים והטמעתם והתאמתם לצרכי השעה. 

ב-1967, אחרי מלחמת ששת הימים, התחלתי בלימודי כלכלה ומינהל עסקים באוניברסיטת בר-אילן אותם סיימתי ב-1970 וזאת במקביל לעבודתי המלאה ב"מקורות".

ב-28.05.89 נותחתי להוצאת סרטן במיתרי הקול שבעקבותיו נאלצתי לפרוש מהעבודה.