משה נולד בשנת 1900 בקובנה בשם משה שוקסטליסקי, אח שני ליוסף הבכור. למד ב"חדר" ובבית ספר עממי רוסי. החל לעבוד כמתלמד בית דפוס עברי בקובנה. בוילנה החלה פעילותם של יוסף ומשה בייסוד " החלוץ- וילנה", והמשכה בהקמת סניף "החלוץ" בקובנה. אז הצטרפה אליהם אחותם הצעירה חביבה. בשנת 1919 יצאו, בדרכים נפרדות, יוסף ומשה לפלשתינה. משה הגיע לטריאסט אך שם אזל כספו, והוא נאלץ לעבוד מספר חודשים כפועל בבית דפוס עברי. משכורתו הספיקה בדוחק למחיה ולרכישת כרטיס הפלגה באניה ליפו.
שושנה נולדה בשנת 1903 בעיר בלטה באוקראינה למיכאל ורבקה מלמן (קמחי) אחות לבלהה (1898) ולאריה (1900). בשנת 1905, לאחר פרעות קישינייב החליט אביה, שהיה חבר בחובבי-ציון, שאין עתיד ליהודים ברוסיה ובאירופה, ובשנת 1906עלתה המשפחה לפלשתינה. תחילה גרו ביפו ובשנת 1907 עברו לשכונת נוה-שלום הצמודה לנוה-צדק. בנות המשפחה למדו ב"בית הספר לבנות" ואריה למד ב"אליאנס" לבנים.
למען אחי ורעי - אדברה. אכן משה אחי היה גם רעי, שכן 22 חודש בלבד מפרידים בינינו. רצה הגורל והבכור מספיד את אחיו הצעיר ממנו. עם זאת עלינו לזכור, כי אין לבוא בטרוניא. משה זכה לצאת מן העולם הזה בשיבה טובה, כשהוא שבע נחת מבניו ומצאצאיהם שאהבוהו בחייו ויכרוהו כל ימיהם.
לחגוג את חתונת הזהב זה לא פשוט,
כי זהב זה דבר יקר, נוצץ, מבריק ומפתה.
שלא להזכיר את הפתגם, כי לא כל הנוצץ – זהב.
אבל לא כל זהב הוא חתונת זהב.
נולדתי בתל-אביב ב-י"ד אלול תרפ"ז (11.09.1927). בן בכור למשה ושושנה כפכפי.
בחג השבועות 1929 עברנו לביתנו בשדרות בן גוריון (אז שדרות קק"ל 4). בגיל שלוש הלכתי לגן של אמי שושנה. הכביש ברחוב בן-יהודה הגיע אז עד רחוב מאפו, (אז רחוב הגליל), משם היינו לוקחים "אזימוט" לביתנו. הדרך התמשכה על הדיונות. פעמים רבות באו לעזרי שני דודי הצעירים שלום וירוחם שהיו נושאים אותי על כתפיהם.
נולדתי ב-1927 בצריף ליד מעין חרוד שהיה הבסיס לבית חולים "העמק". הורי עלו ארצה ב-1920. אמי היתה חברה בקיבוץ טירה שהוקם במבנים שבנו הטמפלרים למרגלות הכרמל ליד הכפר טירה. אבא היה חבר בגדוד העבודה בחבורת "העמק". ב-1924 הצטרף אבא לקבוצת טירה. בטירה היתה רפת גדולה וגם גן ירק אולם מגבלות כלכליות גרמו לפירוק הקבוצה.
מליק היה איש נפלאות. כל כך היה מחונן בידיו, הוא הצליח לתקן כל מכשיר שהוא - מתנור חשמלי למנוע מכונית. סקרנותו לחיים לא ידעה גבולות, תבונתו לא הפסיקה להפליא אותי.
למליק אבי היה זיכרון שלעיתים קרובות השאיר אותנו בפעור מלא פליאה - הוא זכר נוסחאות מדויקות במתמטיקה, חוקים בפיזיקה ופסוקים מלאים מהתנ"ך ושלא נשכח את זכרונו המדהים לשמות, מקומות ותאריכים.
נולדתי י"ט תמוז ה' תרצ"ד, יומיים לפני מותו של ח.נ. ביאליק, ונמלטתי מהשם ח"ן כפי שספרה לי אמי. מדוע, לא הסבירה, אך לשמחתי ניצלתי מהשם "חן" אשר באנגלית כותבים אותו CHEN הנפוץ בשמות סין. שנות הילדות עד גיל חמש אינן משאירות זכרונות אלא תמונות בלבד המציינות חיים בבית קטן 2 חדרים מטבח, שרותים ומרפסת סגורה (56 מ"ר), חצר גדולה ובעיקר, שדרת חול, בה שיחקנו כל היום עד חושך.
התברכנו בשלוש בנות, נועה, רוני וגילי, ובן עדו
שלושה חתנים: ישראל, רמי ומשה וכלה אחת – סיוון.
רשימת הצאצאים מבורכת בלי עין הרע:
נועה וישראל זיכונו בבכור הנכדים, איתי (עתה, צולל בחיל הים) נולד ביום העצמאות לפני 21 שנים, ואחריו, אחיותיו - הדס (חיילת), ניצן – תלמידה אשר נגינתה נשמע היום, ומיכל סוגרת החבורה.
לרוני ורמי - החוגגים מחר עשרים שנים לנישואים - 3 בנים: עודד (אשף המחשבים), עומר, גולש הגלים ורועי - הבנימין בחבורה אשר נכונו לו מעללים.
הנשיא שאל את עדו אם הוא ממשפחת כפכפי, עדו ענה "האחת והיחידה."
בהמשך סיפר פרס לעדו כי הוא מכיר את יצחק'לה, והוסיף שהוא היה הרוח החיה בתנועה.
תחזוקת האתר כוללת עלות שנתית של שמירת הדומיין (שם האתר) ועלות האיחסון. מאז שנת 2009 עלויות אלה משולמות על ידי בני המשפחה אשר לקחו על עצמם את שימור ונגישות המורשת. אנו מבקשים להודות לתומכים עד עכשיו:
יורם כפכפי, אמנון כפכפי, ירון כפכפי, אבישי נביעות
אם ברצונכם לתמוך באתר זה בעתיד או לשמוע פרטים נוספים - אנא צרו קשר עם ירון כפכפי